בתיק זה הואשם הלקוח עפ"י כתב האישום כי תקף נהג גרר של העיריה, כאשר זה בא לגרור רכבו. הלקוח טען כי לא תקף, אמנם התנהג בצורה לא הכי בוגרת וקילל את הפקח, אך מכאן ועד להרמת ידיים רחוק מזרח ממערב.
בית המשפט אחרי ניהול תיק הוכחות שמיעת עדים, בכללם הפקח אשר היה במקום ועדותו נסתרה לחלוטין בחקירה נגדית כאשר אומת עם צילומי רכב הגרר שהביא הסניגור, החליט לזכות את הנאשם.
הכרעת-דין
לאחר שנפרסו לפניי הראיות, ניתנה לי הזדמנות להתרשם מעדי התביעה ומעדי ההגנה, בחנתי את הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים,
הגעתי למסקנה שהתביעה לא הרימה את הנטל, המוטל עליה,
להוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר והחלטתי לזכותו מחמת הספק.
להלן נימוקיי:
על פי העובדות, המפורטות בכתב האישום, תקף הנאשם את המתלונן בתגובה לכך שהאחרון סרב לבקשתו להוריד את רכבו מהגרר, והתבטאה בכך שהנאשם תפס בידו של המתלונן,
משכו בחוזקה מחוץ לרכב הגרר, ובהמשך משך בחולצתו ונגח בראשו,
כשהוא מאיים עליו "שלא יודע עם מי הסתבך, ושיזהר ולא יתלונן במשטרה".
כתוצאה מהתקיפה, נשרט המתלונן ונגרמו לו פצע שפשוף וסימנים כחולים בידו, מצרור מפתחות שאחז הנאשם, וכן נפיחות עם סימן אדום במצחו.
- על יסוד העובדות, המתוארות בכתב האישום, מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירות של תקיפת עובד ציבור, עפ"י סעיף 381(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ושל איומים עפ"י סעיף 192 לחוק הנ"ל.
- מוסכם על שני הצדדים שהמתלונן, אשר עבד כנהג רכב גרר, בחברת "אתרים ירוקים" המספקת שירותי גרירה לעיריית ת"א, הגיע ביום האירוע לשדרות הר ציון 75 בת"א, עם מפקח מעירית ת"א.
לאחר שהבחינו ברכב, מסוג פונטיאק, חונה בניגוד לחוק, בסמוך למדרכה המסומנת בפסים "אדום-לבן", ביקשו לגרור אותו מהמקום.
אין גם מחלוקת שהנאשם הגיע למקום, לאחר שהמתלונן החל לפעול להעלאת הרכב על הגרר, דפק על דלת רכב הגרר ודרש מהמתלונן להוריד את רכבו.
- המחלוקת סבה סביב השאלות הבאות:
א. האם הספיק המתלונן להרים את רכבו של הנאשם על רכב הגרר, בטרם הגיע הנאשם למקום?
ב. האם הנאשם תקף את המתלונן, כמתואר בכתב האישום?
ג. האם החבלות במצחו ובידו של המתלונן נגרמו כתוצאה מתקיפתו על ידי הנאשם, כגרסת המאשימה, או שמא, אין קשר בין סימני החבלה, לכאורה, שנמצאו על ידו ומצחו של המתלונן, למעשיו של הנאשם, כגרסת ההגנה?
- להוכחת עובדות כתב האישום העלתה המאשימה לעדות, את המתלונן ואת הפקח שנילווה אליו, לביצוע המשימה, ביום האירוע ושהה בסמוך בשעת התרחשותו.
לחיזוק טענת המתלונן, לפיה נחבל במהלך האירוע, הגישה המאשימה לוח תצלומים על מה שנחזה להיות פגיעות במצחו ובידו של המתלונן, אשר צולמו ביום האירוע, תעודת חדר מיון מיום האירוע ותעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 22.3.04.
- הנאשם ביקש לבסס את הגנתו על עדותו ועל עדותם של שני עדי הגנה, שהיו נוכחים במהלך האירוע או בחלקו.
- המאשימה בסיכומיה הסכימה כי ניתן למצוא סתירות בין עדות המתלונן לעדות הפקח, אך סברה שהן אינן מהותיות ואין בהן כדי לפגום במהימנותם.
מנגד טען ב"כ הנאשם, שמדובר לא רק בסתירות היורדות לשורשו של עניין, אלא מעבר לכך, הפקח כלל לא יכול היה לראות את שהתרחש ליד דלת נהג רכב הגרר ממקום עמידתו וגרסת המתלונן על החבלה במצחו אינה מתיישבת עם המסמכים הרפואיים שהוגשו. לטענתו, בהינתן כל אלה, יש לקבוע שגרסת עדי התביעה אינה מהימנה.
- ניתוח עדותם של המתלונן והפקח, כל אחד בפני עצמו והאחד אל מול השני, כמו גם בחינת עדותו של המתלונן כנגד התעודות הרפואיות והתצלומים, מוביל למסקנה, שדין טענות ב"כ הנאשם להתקבל ולא ניתן לבסס הרשעה, על ראיות אלה.
- המתלונן סיפר בעדותו שלאחר שהחל להרים את רכבו של הנאשם על רכב הגרר, עפ"י הוראת הפקח, הגיע הנאשם למקום, החל לצעוק ולקלל, דפק על דלת הגרר ודרש שיוריד את רכבו. משלא נענתה בקשתו, פתח את הדלת, משך את ידו השמאלית ושרט אותה לאורך כל הזרוע באמצעות מתכת שהחזיק בידו. בתגובה הדף את הנאשם וסגר את הדלת, אך הנאשם פתח אותה שוב תפס אותו בחולצתו ונגח בחוזקה במצחו.
במהלך עדותו הצביע המתלונן על בליטה במרכז מצחו וטען כי בליטה זו היא תוצאת הנגיחה.
עוד הוסיף וטען כי מאז האירוע לא עבר במקום, כיוון שהנאשם איים עליו וחשש לחייו.
12.בין יתר טענותיו בסיכומים העלה ב"כ הנאשם תהייה כיצד נשאר סימן על מצחו של הנאשם, עד היום, בחלוף כ-4 שנים מיום האירוע, כתוצאה מנגיחה אחת בראשו, כשאין התייחסות, לחבלה כלשהי במצחו, בתעודות הרפואיות שהוגשו.
13.בחינת הראיות המתייחסות לטענת המתלונן שנחבל במהלך האירוע, בידו ובמצחו, מלמדות שכבר בגוף הודעת המתלונן רשם החוקר שהבחין בשריטה על ידו, אך לא ציין שנראה סימן חבלה על מצחו.
גם מהתעודה הרפואית מחדר המיון עולה שלא אובחן סימן חבלה על מצחו של המתלונן.
ב"כ הנאשם הטיח עובדה זו במתלונן אשר ניסה להסביר זאת בטענה ש"הייתה מכה פנימית ורק אז זה התנפח" וכי לקח לסימן במצח להתנפח כיום או יומיים.
אלא מאי, שאין טענה זו מתיישבת עם מה שנראה כסימן על מצחו של הנאשם, בתצלום שנעשה, על ידי המשטרה, כבר ביום האירוע.
תאמר, החוקר והרופא בחדר המיון לא הבחינו בסימן זה או, שמא, בטעות נשמט פרט זה מרישומיהם, אולם, גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע עבירה, לא צויינה חבלה זו, אף שנבדק, במסגרת זו, כעבור כשלושה ימים.
רוצה לומר, אין כל ראיה אובייקטיבית, התומכת בטענת המתלונן, והקושרת, או המייחסת, את הבליטה במצחו, לחבלה אפשרית כתוצאה מנגיחה בראשו ולא ניתן לשלול את טענת ההגנה ולפיה אין קשר בין הסימן שנמצא במצחו של הנאשם, ליום האירוע.
14.גם טענתו של המתלונן, בחקירתו הראשית, לפיה מאז האירוע לא עבר במקום, מפאת חששו מהנאשם, נסתרה על ידו בחקירתו הנגדית, כאשר אישר לב"כ הנאשם שהוא ממשיך לעבור ברחוב במסגרת עבודתו וכי לא פנה בבקשה למעסיקיו להעבירו לאזור עבודה אחר.
- לא נעלם מעיניי שנמצא סימן שפשוף על ידו של המתלונן, אולם, לאור התרשמותי, שהמתלונן, בעדותו, העצים את האירוע והגזים בתיאורו, באופן המחליש את
17.גרסתו, ומכרסם באמינותו עד כי מקשה לבסס עליה הרשעה, לא נותר לי אלא לקבוע שלא ניתן להשתית הרשעה על סמך עדותו היחידה.
18.לחזוק עדותו של המתלונן הובא הפקח שהעיד שהאירוע התרחש שעה שעמד בצידו השני של הכביש וראה את תקיפת המתלונן דרך החלון של הקבינה האחורית של רכב הגרר, אשר שמשתו הינה שקופה ורחבה.
על פי גרסתו, לאחר שהמתלונן הכניס את מזלגות רכב הגרר מתחת לרכב הנאשם ובטרם החל להרימו, הבחין בנאשם, שהגיע בריצה, פתח את דלת הנהג, תקף את המתלונן באגרופיו פעמיים בבטנו, שרט את ידו של המתלונן באמצעות צרור מפתחות שאחז בידו ובהמשך נגח בו.
עוד הוסיף ותאר שלאחר שהמתלונן הצליח לסגור את הדלת, ניסה הנאשם לשוב ולפרוץ אותה, כשנתן שתי מכות ועיקם את הפח.
19.לאחר ששמעתי את עדותו של הפקח ובחנתי אותה אל מול עדות המתלונן והראיות האובייקטיביות שהוצגו בפניי, הגעתי למסקנה שיותר משהעדות מחזקת את גירסת המתלונן היא מחלישה את ראיות המאשימה.
20.שלא כטענת ב"כ המאשימה, אני סבורה שיש חשיבות מירבית לשאלה האם בעת שהנאשם הגיע לרכב הגרר, היה רכבו מורם על הרמפה של הגרר, אם לאו.
גם הפקח הבין, שאם הרכב היה מורם, לא ניתן היה לראות את המתרחש ליד דלת נהג הגרר דרך השמשה של הקבינה האחורית, ממקום עמידתו בצידו השני של הכביש, ולכן, בניגוד לכל העדויות, הן של המתלונן, הן של עדי ההגנה ואף בניגוד לגרסתו במשטרה, הקפיד להדגיש, בעדותו בבית המשפט, שהרכב טרם הורם.
21.אני דוחה, כבלתי מהימנה, את גרסתו של הפקח על מצב רכבו של הנאשם, ביחס לגרר, בעת האירוע וקובעת על פי גרסת הנאשם, הנתמכת בגרסת חברו והמתלונן, שהאחרון הספיק כבר להרים את הרכב למלוא גובהו או חלקו, בעת שהנאשם הגיע למקום, באופן שחסם לפקח את שדה הראיה, דרך חלון הקבינה האחורית ולא איפשר לו לראות את המתרחש ליד דלת נהג הגרר .
22.כך או כך לא ברור כיצד יכול היה לראות את אירוע התקיפה דרך החלון האחורי של הגרר, גם אם הייתה מתקבלת טענתו שהרכב טרם הורם על הגרר.
בפני העד הוצגו, על ידי ב"כ הנאשם תמונות של רכב גרר והוא אישר כי הן משקפות את סוג הגרר שהופעל ביום האירוע על ידי המתלונן.
בתמונות ניתן לראות שרכב הגרר גבוה ובקבינה האחורית שלו 3 חלונות הממוקמים בחלקה העליון של הקבינה ולא מדובר בחלון רחב ושקוף כתיאורו של הפקח.
לאחר שהפקח עומת עם כך שהחלון המשתקף בתצלום אינו מתאים לתיאורו, חזר בו וטען שהגרר שבתמונה לא השתתף באירוע, ורכב הגרר שהופעל ביום האירוע היה גדול יותר עם חלון אחורי יותר גדול.
לא למותר לציין שהמאשימה לא הציגה תמונות של גרר אחר שיכול להתאים לתיאורו של הפקח, ולהיווכח שדרך המראה האחורית שלו ניתן היה לראות את ההתרחשות ליד דלת נהג הגרר.
23.התיאור, אם כן, שמסר על אופן תקיפת הנאשם את המתלונן, בין היתר באגרופים בבטנו, הסותרת אף את עדות המתלונן, אינה אמינה ומופרכת.
יתרה מכך, בעוד שהמתלונן סיפר שהנאשם תקף אותו בשני שלבים והנגיחה בראשו התבצעה בשלב השני, לאחר שהנאשם שב ופתח את דלת רכב הגרר, אותה הצליח לסגור, סיפר הפקח שהנגיחה הייתה המשך ישיר לשריטה בידו של המתלונן ולאחר שהצליח המתלונן לסגור את הדלת, עשה הנאשם נסיון לפתוח אותה, כשבמהלך הנסיון היכה בדלת ועיקם את הפח.
תמוהה, משוללת הגיון ולפיכך גם לא אמינה, טענת הפקח שראה ממקום עמידתו, מעברו השני של הכביש, דרך החלון של הקבינה האחורית של רכב הגרר, את הנאשם שורט, באמצעות מפתחות, את ידו של המתלונן, כאשר אף המתלונן עצמו, שהיה לטענתו במגע קרוב עם הנאשם, לא הבחין שבידי הנאשם מפתחות.
26.ראוי לציין, שגרסתו של הפקח לפיה הנאשם עיקם את פח הגרר כשהיכה בדלת הנהג, לא רק שאינה מוזכרת בעדותו של המתלונן, אלא שאין אף ראיה אובייקטיבית לכך שפח הרכב נפגע במהלך האירוע.
27.גם גרסתו של הנאשם אינה נקיה מספקות ותהיות.
במיוחד תמוהה טענתו בבית המשפט, אותה לא העלה בחקירתו במשטרה, לפיה בתום האירוע, שלטענתו הסתכם בצעקות, קללות ודפיקות על דלת הגרר, הניח המתלונן את ראשו על ההגה.
אין ספק שגירסה זו לא באה לעולם אלא כדי לנסות לתת הסבר לסימן שנמצא על מצחו של המתלונן, שלטענת האחרון נגרם לו כתוצאה מנגיחת הנאשם בראשו.
28.הגדיל לעשות עד ההגנה, מר לוי יוסי, שברצונו להרחיק את הנאשם, מכל חשד לתקיפת נהג רכב הגרר, טען, בחקירתו במשטרה, שהנאשם כלל לא הגיע לדלת הנהג, זאת אף בניגוד לגרסת הנאשם עצמו.
29.נוכח כל האמור לעיל, מאחר, שמחד, נטל ההוכחה מוטל על המאשימה, והיא לא הצליחה להרימו, ןלהוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר, ומאידך, ראיות ההגנה אף הן אינן נקיות מספקות, כאמור לעיל, הגעתי למסקנה שיש לזכות את הנאשם, אך זאת מחמת הספק.
5467313
ניתנה היום י"ט בסיון, תשס"ח (22 ביוני 2008) במעמד הצדדים
הדסה נאור 54678313-1958/07
הדסה נאור, שופטת
